היי שלום ארץ המלכה!

עוד נגיע לארץ חדשה...
אז איפה היינו בפוסט האחרון? זה נראה ממש מזמן וקרו המון המון דברים. ננסה לספר בלי לדלג ובלי להלאות.

שכחנו לכתוב בפוסט הקודם על הביקור שלנו בגן החיות האוסטרלי המפורסם.

 

היה ממש ממש כיף, זכינו סוף סוף ללטף קואלה, ולראות וומבט אמיתי (איזה שמנמן מהמם!), היו המון חיות ומופעים מגניבים והרבה אג'נדה למען חיות הבר.
סה"כ באמת כיף ומעניין, למדנו כמה דברים חדשים על חיות אוסטרליות, על תנינים ואיך להסתדר איתם ועל קנגרואים שיכולים גם להיות עצבניים ולשלוף ציפורניים. וראינו המון קואלות, כיף!

חוף הזהב, או כפי שהעם האוסטרלי מכנה אותו "GOLD COST" היה משהו שהגענו אליו עם דעות מעורבות, כלומר – אנחנו יודעים שהוא סופר תיירותי, שהוא מפוצץ באטרקציות ופארקים וכנראה אנחנו נעשה בו בדיוק מה שכולם עושים. עם מערך ציפיות כזה אפשר רק לנצח.
הזמנו לנו מקום בפארק קראוונים של ביג 4, רשת הפארקים היקרה והמפנקת, ככה שהיתה ברכה מחוממת עם מגלשה וג'קוזי, היתה טרמפולינה, היתה קואלה על עץ ליד המקלחות, וגם היתה תצפית מאד מאד קרובה על רכבות ההרים של פארק השעשועים הקרוב (מאד קרוב). למרות שמזג האויר היה הפכפך שמנו מבטחנו שיהיה מספיק אטרקטיבי לכל מזג אויר (בריכה מחוממת כבר אמרנו? עובד מעולה גם בגשם)
ביום הראשון – wet'n wild פארק  מים!

טליה הסכימה להצטלם ברגע של הפסקה

פה נטע בילה את רוב היום... משהו כייפי במיוחד :)

לא באמת תכננו, אבל ראינו שסוף סוף יצאה השמש, אז עדיף להרטב קצת. היה מעולה, באמת, לכל הגילאים ולכל סוגי המגלשות, כולנו נהננו נורא! בצהרים השביתו את הפארק מחשש לסופת ברקים, אבל אחרי שעה החזירו את כולנו להשתעשע. גיליתי שוב שכולם במשפחה הזאת אוהבים אקסטרים חוץ ממני (לגבי נטע אנחנו לא בטוחים עדין)

ביום השני – movie world, רכבות הרים ושטיפת מח של וורנר ברט'רס.

נטע קצת נעלב מהקיוטי, אבל בכל זאת יש תמונה...

אימ'לה - בטמן באמצע הרחוב!

רותם היתה מוכנה לעלות איתי לרכבת הרים של הילדים הקטנים, המקסימום שאני מוכנה לעשות

הרכבת הירוקה - רק אחת ממתקני השטן שבפארק

אני ביליתי עם נטע ובאגס באני בחלק של הקטנים, שזה נחמד למדי, אבל עם הרבה זמן של עמידה בתור, נוה וניצן חרשו את רכבות ההרים השטניות שהיו שם – זאת שהופכת אותך לכל הכיוונים, זאת שממש מהירה, זאת שמאיטה בדיוק כשאתן מתהפכות לגמרי וזאת שזורקת אותך מגובה לא סביר לאדמה. יום אחד אולי אבין את הצורך המזוכיסטי הזה, אבל לעת עתה אני מקשיבה לנוה ולבכורתי מתרגשים ומספרים זה לזו ולשאר המשפחה כמה זה היה נורא וכיף. נו, שיהנו.

ביום השלישי – גשם שוטף, יומולדת לטליה וsea world.

נטע צילם את דוב הקוטב העצום

לטליה חגגנו בעיקר בערב לפני בארוחה חגיגית, ברכות וזיקוקים על פאדג' שוקולד בכל מיני טעמים (אבל לא צילמנו). בעולם הים היה רטוב, וגם כיף – דולפינים, פינגווינים, עוד מגלשות מים, עוד קצת מסחרה, הפעם של ניקולודיאון... עשינו את זה קצר וזה בדיוק הספיק.
תחת מטר שוטף נדחסנו חזרה אל האוטו ויצאנו אל היעד הבא – ביירון ביי!

חצינו את הגבול! היי שלום קווינזלד, היה ממש כיף ומשהו מיוחד, נשמור לך מקום חמים במיוחד כשנתגעגע לים טורקיז נעים ומופלא... ברוכים הבאים לnew south wails.

ירד הגשם, נסענו, נסענו, קצת לפני שהגענו החלטנו לנסות לעבור בביירון ביי, לאכול פיצה ישראלית ולחוש את המקום. היה מגניב, שמח, עזרו לנו כשהקרוואן פתח דלת באמצע נסיעה, ונוה עזר לזוג שהיה צריך התנעה (יש כבלים!) הפיצה היתה טעימה וגילינו שהזיזו לנו שעון... (מסתבר שלקווינסלנד יש את הזמנים שלה, והיא לא הזיזה לשעון קיץ כמו שאר אוסטרליה).
התמקמנו בקמפינג מקסים וקטן ב Suffolk Park, ממש צמוד לביירון ויחד איתנו הגיעו זוג חברים ישראלים, תיאמנו את הדייט והיו לנו יומיים נהדרים ביחד – יסמין ורועי, אתם מעולים! היה לכולנו טוב לבלות עם עוד אנשים חוץ מעצמנו, להצליח לשבת לשיחות ארוכות בערב, לתת לבנות קהל חדש לסיפורים והצגות...

תמונות שנטע צילם

ביומיים הבאים הסתובבנו קצת בביירון ביי, אני אישית פחות התחברתי, אבל נוה יצא לגלוש עם רועי וגם ניצן עשתה כמה סיבובים עם הגלשן והם ממש ממש נהנו. בין לבין ירד גשם, היה קריר ונחש פיתון בא לבקר אותנו מחוץ לקראוון.

המשכנו לוודי הד woody head  שמורת טבע יפייפיה לא רחוק מהעיר ימבה. מפרץ קטן שהולך וגדל בשנים האחרונות, עצים שנופלים למים רצועת חוף שהולכת ונעלמת. מלא קנגרואים ותצפית מרהיבה על לויתנים ועל הגלים העצומים שנשברים על החוף. טיילנו קצת בשמורה, הסתכלנו הרבה על הים והדלקנו מדורות בערב. מקום עם קצב מאד מאד רגוע.

כמה מילים על החלטות בדרך...
אחת החוויות החזקות בטיול שלנו היא הצורך לקבוע מחדש את המסלול שלנו כל הזמן. אנחנו לא אנשים מתוכננים כ"כ, אוהבים לזרום, להקשיב לעצות של אנשים אחרים שמכירים ופחות יודעים מראש מה בדיוק נרצה עכשיו (שלא לדבר על מזג האויר והתוכניות שלו...) יש בזה דברים כיפיים והפתעות – כשלא יודעים לאן הולכים תמיד מופתעים, לטוב ולרע... מצד שני, כל יומיים אנחנו נדרשים להחליט מחדש "לאן עכשיו?" חברות, אחרי חודשיים זה מתחיל לעייף. התחלנו לעשות מן תכנון שבועי, אבל אנחנו לא מצליחים לכתוב בו מה יהיה עוד יומיים. כי מזג האויר משתנה כל הזמן, כי לפעמים בא לנו טיולים ולפעמים בא לנו ים, ולפעמים פשוט בא לנו לזוז. הרבה פעמים אנחנו רוצים דברים שונים ובכל זאת צריכים להחליט. אני יודעת להגיד שלי הכי קל לנווט לפי המלצות, שזה נותן לי עוגן כלשהו להתחיל איתו, כמו כן שמתי לב שהרבה פעמים קשה לי לומר מה אני רוצה, נוה יודע יותר טוב ממני מה הוא רוצה שזה טוב אבל דורש ממני גם להצליח לנסח מה אני רוצה ולא רק ללכת אחריו. תרגול חשוב לשנינו. חלק מלהיות במסע.