שכחה, אבדן ודרך.
קשה לי להביא את עצמי לכתוב את הפוסטים בקצב שאני רוצה לכתוב אותם. ברוב הפארקים אין wifi זמין מה שמקשה על מלאכת עריכת הפוסט, שילוב תמונות ושליחתו,בבקרים למשל, מהרגע שכולם ערות וערים, רעבות ורעב צריך להצליח שכולם יאכלו בדיוק מה שהם רוצים ואיך שהם רוצים. עם יוגורט או חלב, עם צימוקים או דייסה עם צימוקים, סילאן וקינמון ושאני אערבב. בערבים, ארוחות הערב מסתיימות ואז קצת מסדרים ומנקים כלים ואת הקראוון, בירה, סיגריה ולישון. הימים שבהם אנחנו נוסעים נסיעות ארוכות התקצרו אם כי עדיין יש כאלה והם פחות נוראיים מבעבר. בימים בהם אנחנו חונים בפארק קראוונים על החוף או בתוך הארץ, יותר קל לתכנן את היום אך עדיין קשיים אחרים מונעים ממני לכתוב יותר. החודשיים האחרונים מלאי חוויות אנחנו כבר בתוך חוויה של משך ולא של חופשה, אם זאת פוסט זה יעסוק קצת באתגרי הדרך וחווית הנוודות. אנחנו אורחים לרגע, בכל מקום למספר ימים מועט. אין קשרים עם שכנים, אין יחסי חוץ. לי הדבר בולט בעיקר בגלל קשיי הבנות ונטע לתקשר עם הסביבה. חשבתי שיצליחו לדבר עד עכשיו קצת יותר אנגלית, אבל המשפטים שהן מצליחות להגיד הן "excus