שישה בכיס אחד

החיים זה מה שקורה בזמן שאתה מסתכל על דפים של קראוונים למכירה באוסטרליה. אנחנו לא ישנים כבר שבועיים. מוצאים את עצמנו מסדרים את הבית עוד קצת או בודקים איזה אתר בשלוש וחצי בלילה. ככה זה, ג'ט-לג מעכשיו. ההכנות לא נגמרות, כנראה יגמרו רק כשנצא מהבית. ואנחנו מנסים לשמור על רוח טובה ולא לריב על כל דבר אלא רק כל דבר שני. עזר לשלוח את כל הזאטוטים מחוץ לבית לכמה ימים. אפשר היה להוריד הילוך ולשמוע קצת שקט. נוכל להתגעגע גם לימים האלו בחודשים הקרובים. יש כל מיני פרידות, רשמיות, חבריות, עצובות ושמחות. אנחנו מגלים כמה חברות וחברים יש לנו, כמה הם מכירות אותנו ובסה"כ גם זה כיף. אז מה הדברים החשובים כשנוסעים עם כל כך הרבה אי ודאות (אנחנו לא יודעים איזה קרוואן יהיה לנו, מה נצטרך בשבילו ומה לא...)? יש לנו 6 קיטבגים בגדלים משתנים. כולל אחד בגודל מופרע של 190 ל'. מכונה "התיק הגדול גדולי". אנחנו מחביאים בו מחצלת 5X5 חדשה שתבוא לטייל איתנו. ויש תיק ציוד טיולים, תיק סכינים טובות ודברים לבישול, תיק תבלינים, ארגז תרופות (אני בת של רופאים, זה מחייב), תיק חבישה, ערסל, מזרן יוג

שלב ההכנות לטיול הגדול בעיצומו ואנחנו מתחילים לכתוב. עוד שבועיים אנחנו בארץ אחרת, בזמן אחר. ועכשיו מתכוננים... קצת עלינו: משפחת בר, שני הורים וארבעה ילדים. אני תמר, תכף בת ארבעים, דוחה את המשבר המפורסם בעזרת מסע משפחתי לאוסטרליה וניו זילנד, הגשמת החלום הכי ותיק שלי כמעט. למה החלום לא התגשם? פשוט עד עכשיו לא הצלחתי להגיע לשם, ובשביל לחזור להגשמה היה צורך באירוע חגיגי כמו אמצע החיים. נוה, בן זוג אהוב, הסכים להצטרף. הוא גם יכתוב כאן לשמחת כולנו. הילדות: ניצן בת 11 וחצי, טליה בת 9 וחצי, רותם בת כמעט 8 ונטע בן 3. אכן חגיגה. המסע שלנו יכלול את אוסטרליה וניו-זילנד. ארבעה חודשים באי הגדול עם הקנגורואים והקואלות, ושלושה חודשים בארץ של הבאנג'י והקיווי (הציפור, לא הפרי). . מה הקאצ'? נגור בקרוואן, נתגלגל בין כל מיני מקומות ואנשים, קהילות, חברים ומשפחה. שבעה חודשים של דרך. אנחנו חברים בקיבוץ נערן, בתנועת הבוגרים של המחנות העולים, ועושים כל מיני דברים בחיים. החלטנו לעצור קצת את כל המעשים ולצאת למסע, אישי, משפחתי. לפגוש את העולם ואת עצמנו. לשנות את נקודת המבט על החיים