שישה בכיס אחד

קיווי – פרי שעיר? ציפור מוטציונית? זהות ניו-זילנדית... מה קורה לי במפגש עם מה שיש פה? נתחיל מהאנשים. הם מאד נחמדים, באמת באמת נחמדים, בלי להתאמץ אפילו, או לייתר דיוק, מתאמצים בשבילי הרבה יותר ממה שאני מצפה. מקשיבים, לוקחים אותי עד לשירותים הקרובים ומוודאים שאני מוצאת אותם. ממש נחמדים. דיברתי עם נוה לפני כמה זמן, על ריבוי המטיילות הנשיות שמטיילות לבד או בזוג נשי. אמרתי לו, תשמע, הגברים הניו-זילנדיים פשוט לא מאיימים. לבוא לכאן מתוך הישראליות הדחוסה ומלאת החדירה לפרטיות ולמרחב אישי פשוט מהמם בעוצמתו. יש מרחב אישי ברור. אין בגברים הניו-זילנדיים טיפה של מיניות וכוחניות בשיח מולי כאישה. לא יודעת בדיוק איך הם עושים את זה, אבל גם אם היה חשוך פה בלילה, לא היה לי ממה לפחד... בילינו שבוע עם משפחה ניו-זילנדית בחוה.  משפחה נפלאה עם 3 בנים מתבגרים. אז נכון, הם עושים בלאגן, ואוהבים לירות ולצוד כל מיני דברים וקופצים מעץ בגובה 20 מ' לנחל לא מספיק עמוק. אבל הם כאלה מקסימים, וסקרנים, משתפים ומספרים על עצמם וכל זאת בלי טיפה של ארגסיביות אמיתית. גם כשהם בתחרות של רוגבי או קריקט הם מעודדים

מה היה עד עכשיו? טיילנו בצפון האי הדרומי. לא שמיצינו אבל המשכנו. היה ים ואגמים ומזג אויר סביר. באמת הכל היה יחסית סבבה. בעיצוב החוויה כולנו הולכים ומקבלים צורה של נוודים. מכירים את הסופר מרקטים בלי שהיינו בהם, יודעים לאתר שירותים ציבוריים בגני משחקים או בסביבבתם. זוכרים יותר שוכחים פחות. כמה ימים בלי חיבור לחשמל ומים וכמה ימים עם. הקרוון הולך ונשחק אבל זה סיפור אחר. מאגמי נלסון המשכנו מערבה לווסט פורט, עיר הנמל הצפון מערבית של האי הדרומי. לא היינו עדיין בקרייסצ'רץ ככה שזאת העיר הראשונה שאנחנו נכנסים אליה באי הדרומי, הכל יותר קטן, פחות אנשים, פחות צפוף, הרבה מאוד רכבים של תיירים. תרמילאים, משפחות, גמלאים, ניו-זילנד יודעת להציע טיולים לכל סוגי הטיול והתיור, כולם מוצאים את מקומם ועושה רושם שגם מאוד נהנים. ינואר וקשה לדעת כמה תיירים יש, אבל רוב מי שנוסע על הכביש הוא תייר. קרוונים, אופנועים, רכבים גדולים, אוטובוסים. גם הרכבים הקטנים של תיירים. מצד שני אין תחושה של עומס יתר. ווסטפורט – מערות קשת. אז הגענו לעיר לפארק קרוונים מסודר, הכנתי בצק ללחם ויצאנו לטיול קצר למסלול נהדר ש