וידוי – אני אלרגית לקיווי

קיווי – פרי שעיר? ציפור מוטציונית? זהות ניו-זילנדית...

מה קורה לי במפגש עם מה שיש פה? נתחיל מהאנשים. הם מאד נחמדים, באמת באמת נחמדים, בלי להתאמץ אפילו, או לייתר דיוק, מתאמצים בשבילי הרבה יותר ממה שאני מצפה. מקשיבים, לוקחים אותי עד לשירותים הקרובים ומוודאים שאני מוצאת אותם. ממש נחמדים.

דיברתי עם נוה לפני כמה זמן, על ריבוי המטיילות הנשיות שמטיילות לבד או בזוג נשי. אמרתי לו, תשמע, הגברים הניו-זילנדיים פשוט לא מאיימים. לבוא לכאן מתוך הישראליות הדחוסה ומלאת החדירה לפרטיות ולמרחב אישי פשוט מהמם בעוצמתו. יש מרחב אישי ברור. אין בגברים הניו-זילנדיים טיפה של מיניות וכוחניות בשיח מולי כאישה. לא יודעת בדיוק איך הם עושים את זה, אבל גם אם היה חשוך פה בלילה, לא היה לי ממה לפחד...

בילינו שבוע עם משפחה ניו-זילנדית בחוה. 
משפחה נפלאה עם 3 בנים מתבגרים. אז נכון, הם עושים בלאגן, ואוהבים לירות ולצוד כל מיני דברים וקופצים מעץ בגובה 20 מ' לנחל לא מספיק עמוק. אבל הם כאלה מקסימים, וסקרנים, משתפים ומספרים על עצמם וכל זאת בלי טיפה של ארגסיביות אמיתית. גם כשהם בתחרות של רוגבי או קריקט הם מעודדים את היריב מול מהלך יפה. לא יאמן.

שרה פריין המופלאה

ג'ורג' ורותם

רותם בתלבושת בית הספר

חוויית הטיול פה שונה מהטיול באוסטרליה, יש לנו הרבה זמן ופחות מרחקים לנסוע, אפשר להתמקם בכל מקום שמוצא חן בעינינו ולתת לו זמן, זכינו גם במזג אויר יחסית נעים וטוב ברוב הימים שלנו. האתגר האמיתי הוא המים הקרים. אנחנו מגיעות לחוף הכי מהמם ומזמין, שמש נעימה בשמיים אבל המים, קרח! רק האמיצות נכנסות (נוה והבנות) ואני ונטע נשארים לשחק בחול.. וגם זה כיף.

טליה טובלת באגם פוקיקי הקפוא למרגלות הר קוק כי אי אפשר לעבור לידו ולא להיכנס!

בתמונה אנשים רועדים מקור המים ודולפינים רועדים מצחוק עליהם

יער

אם מסיטים לרגע את המבט מהים / אגם טורקיז / נהר אדיר מגלים את היערות, שם אני מתרגשת לעומק נשמתי. היער כאן חי, נושם את עצמו, עשיר ומלא חיים במידה מהממת. אין לי מספיק מילים לתאר מה עושים לי פה היערות, לראות את עצי הענק שגדלים לכיוונים בלתי אפשריים. הם כ"כ תאבי חיים עד שגם אם העץ נפל, התפצל או התעקם, הוא פשוט ממשיך לגדול מעבר לכיפופים ולקיפולים. העצים מכוסים בעשרות צמחים מטפסים או עצים אחרים שגדלים עליהם. כל ענק יער כזה הוא עולם בפני עצמו בעושר החיים שעליו ואיתו. רותם התחילה לעקוב אחרי הפטריות ואנחנו מחפשות ומצלמות אותן ביערות השונים. הן באות בכל הצבעים, הצורות והגדלים וכיף ללמוד ולשים לב לפרטים הקטנים שלהן. בסוף היא רוצה בלוג פטריות משלה. חכו חכו...

פתרונות דיור לעת מצא

חוקרת הפטריות החרוצה

חיות ניו-זילנדיות

עולם החי פה והיחס לחיות השונות מרתק. כל היונקים החמודים יותר או פחות הם בגדר אוייב שנידון לכליה. כלומר, יש את הפרות, הכבשים, העיזים והאיילים שחיים את החיים הטובים עד המפגש עם הקצב המקומי. אבל יש את הרשימה השחורה של אוייבי המדינה ובראשם – האופוסום! יונק חמוד ממש וקצת קופיפי שאם תביאו לרשות שמורות הטבע 100 ק"ג של פרווה שלו תוכלו לקבל על זה כסף טוב. כמו איסוף פחיות, רק באופוסום. ואיתו בחבורה השנואה, ארנבות (גוזלות מזון), עכברים, חתולי בר (טורפים אכזריים), חולדות (באמת שטן), וחיות משק שברחו מהבית. על כולם יש היתר צייד חופשי ומתייחסים אליהם כמו אל ג'וקים. באמת.

חיות שאסור

חיות שמותר

ומהצד השני – הציפורים. ככל שהן נהיות יותר נדירות כך מעריצים אותן יותר. כלומר יש את הווקה, שנראית כמו מואה (יען עצומה שנכחדה) רק בקטן (כמו תרנגולת) שמנסה לגנוב לך את האוכל בקמפינג, אבל השאר סודיות. אז לא ראינו קיווי מחוץ לגן החיות, אבל ראינו כל מיני ציפורים חמודות ממש, שבשום מדינה אחרת לא היו מקבלות כזה יחס, אבל כאן הן החיות הנחשבות. אשריהן.

השמים הפוכים

אתם ידעתם שהכל פה הפוך? גם השמים! הירח מתמלא ומחסיר, אבל כמו מראה, בתחילת החודש הוא ג' ובסוף החודש ז', זה מאד מבלבל, גם ככה בקושי אני מבדילה בינהן. קבוצות הכוכבים נראות כמו במראה, אוריון עומד על הראש כל לילה ולפחות אנחנו אוהבות את העפיפון של צלב הדרום שמתגלה בלילות בלי עננים. מרגיש כאילו עברנו דרך מראה של השמים ואנחנו מסתכלות עליה מהצד השני... עוד לא הבנתי איך זה קרה, אבל ככה זה.

רוחות הדרום

הימים מתחילים להתקצר, זריחה בשבע ולא בחמש, בשמונה מתחיל להיות חשוך. סימנים של סתיו שאנחנו לומדים לפרש גם בעולם ההפוך הזה. רותם ראתה אתמול ציפורים נודדות אפילו. מענין איך זה יהיה.

הבוקר עלתה זריחה מרהיבה בין ההרים, אחרי לילה של גשם תבוא התבהרות ויום יפה. בכל זאת, פורים!

ולמי שתוהה מה עשינו כל הזמן הזה מאז שכתבנו בפעם האחרונה... אז היינו בכרייסטצ'רצ' לסיבוב סידורים, ירדנו דרומה והתאהבנו באומרו המגניבה והמפתיעה, בדאנידין פגשנו את משפחת פורת המקסימה ובילינו בכיף, ירדנו לקייטנלינז לשטוף את העיניים הכחולות וירוק ולשחות עם דולפינים וחזרנו קצת צפונה לעשות וופינג אצל משפחת פריין שהרחיבה את ליבנו בהכנסת האורחים שלהם. ועכשיו מטיילים עם סבתא זהר. כיף!