שישה בכיס אחד

הפוסט הקודם מסתיים במילים האופטימיות, מחר האוטו והקרוון חוזרים.. ובכן. הרכב והקרוון אמנם הגיעו ב11.12 אבל אז נכנסו למכס לתקופה של נקיונות וסידורים לפני שחרור. מה שאומר שיכולים לשחרר בכל רגע ולא לשחרר עד 2018. אז חיכינו לנו באוקלנד, ונגמר החוזה על הדירונת והיינו צריכים להחזיר את הרכב. שכרנו רכב חדש, קטן וזול יותר ויצאנו לטייל קצת בפארקי קרוונים קרוב לאוקלנד. יש בקתות  בפארקים וזה מספיק קרוב למה שאנחנו מכירים. מבחינת ציוד הרגשנו כמה אנחנו עמוסים וצפופים ומבולגנים וכל הזמן לפרוק ולארוז הכל, מתייעלים עם הזמן אך זה עדיין מאוד מתיש. אז יצאנו לכמה ימים ב מרטינז ביי שנמצא צפונית לאוקלנד והמשכנו לעיירה בשם מתקנה ( matakana ). בגלל שאת הבקתות צריך לפנות עד 10 ולהיכנס לבקתות אפשר מהשעה 14:00 אז יש איזה 4 שעות שצריך להרוג כל פעם במקום ובסיטואציה אחרת.  נוה מתפעל מהנוף במרטינס ביי הנוף במרטינס ביי פעם בהסתובבות בשוק איכרים. פעם בסיבוב בעיר ופעם בחוף הים. שוב עם ציוד מלא ברכב או עם בוסטר על הכתפיים. אבל במתקנה הצלחנו להיכנס לשוק איכרים, לא לאבד את נטע, להאכיל את כולם במאכלים שהם

נוה הקדיש את כל הפוסט הקודם לכמה שעות של טיסה, משאיר לי לסכם שבוע וחצי באוקלנד. ככה זה. איך לומר, אנחנו ממש נהנים פה, ביחס לעובדה שאנחנו ב"מקום שמחכים" שיגיע הקראוון והאוטו ונצא לנדוד שוב. אוקלנד נדיבה אלינו במזג אויר מושלם שאין דברים כאלה, בגני שעשועים נפלאים, בשפע אטרקציות ובעיקר באווירה נינוחה, נעימה, מסבירת פנים. בקיצור, כיף לנו פה... על פסגת "הר-עדן" ראשית היתה את חוויות החזרה לציביליזציה – שבוע וחצי של מגורים בדירה של ממש, עם קירות ותנור והכי חשוב – עם וויי-פיי מהיר ומעולה. התחברנו למציאות מחדש – לשמוע רדיו מישראל, להוריד סרטים, להושיב את הבנות לעשות משימות לימודיות במחשב, איזה כיף! לא צריך לעשות חשבון לשיחות בווצאפ ולפייסוש, פשוט להתמכר בחזרה לחוויה של נורמליות. תכל'ס, היה כיף. אז לכל מי ששואלת את עצמה מה יש  לעשות באוקלנד עם 4 ילדות סקרניות ופעלתניות, הנה  רשימה מקוצרת של הדברים שעשו לנו את השבוע וחצי האחרונים... -        -  גני שעשועים מעולים: potter park – עם מתקני מים מעולים, coyle park – על חוף הים, מתקנים מעניינים ודשא אינסו

ילדים בוקר טוב, היום עוברים מדינה. אחרי שגמרנו את עניין הרכב והקרוון, הנה הגיע היום בו נגמרה לנו הויזה באוסטרליה והיינו צריכים לעבור. כאמור בגלל שקודם קנינו כרטיסים ורק אח"כ קיבלנו את הויזות יצא שהכירטוס המוקדם קבע דברים שבדיעבד אולי היינו שמחים לשנות. קנינו כרטיסי טיסה לאוסטרליה וחזרה מניו זילנד. רצינו להיות עוד חודש באוסטרליה. לא ידענו שצריך ויזת תייר לניו זילנד אם באים ליותר משלושה חודשים. אבל על זה כבר כתבנו והרחבנו, הסיבה שזה חזר להיות רלוונטי לסיפור המעבר היא שהגענו לשדה התעופה עם כרטיס חזור שהוא מעבר לתקופת השהות המותרת בניו-זילנד. אבל שוב אני קופץ קדימה. שלחנו, ארזנו, התארגנו, אכלנו, שתינו והתלבשנו ואז אמא תמר אמרה: "אין לי איך להעביר את התחפושות בלי שהן יצאו שמעטא. אתן יודעות מה? אולי תלבשו את התחפושות לטיסה?" לא עלו התנגדויות, לא מרותם, לא מניצן, לא מטליה ולא ממני. זה פתאום נראה כל כך הגיוני. ילדות בתחפושת בשדה תעופה ילכו לאיבוד פחות מילדות שלא בתחפושת. לפתע היתה התלהבות מצד כולנו. ככה יצאנו לשדה התעופה כשהילדות מחופשות. אחרי הגעתנו לשדה ע

נושא מכירת הקרוון והרכב היו מרכזיים מאוד בסוף פרק הזמן שלנו במלבורן. רוב תקופת הטיול היינו עסוקים בעניין הזה על אש נמוכה. איך להתנהל? למכור את הרכב ןהקרוון, אולי לקחת אותם איתנו לניו זילנד? קראנו בדקנו. חברות שמעבירות מכולות. רישוי ותקנות בניו זילנד לרכב זר. שקעי חשמל אחרים, אותם שקעי חשמל. כבר לא זוכר על מה נפלה ההכרעה, החלטנו למכור את שניהם. תכננו את הזמן כך שנגיע עם מספיק זמן לויקטוריה להצליח למכור רכב וקרוון ממדינת קווינסלנד. אז פרסמנו בשני אתרי יד שניה, אחד בחינם ואחד בתשלום. ובעוד דפים בפייסבוק. חיכינו וקיבלנו טלפונים, תלינו מודעה צבעונית על הקרוון, הדברים לא ממש התקדמו והקונים לא עמדו בתור כדי לקנות את הפריטים שליוו אותנו במסע והזמן עובר ואנחנו בעמדה פסיבית בלי יכולת להזיז ולקדם את המכירה. המתעניינים ניסו להוריד את מחיר הקרוון בחצי ושל הרכב בשליש ומצב הרוח שלי כבר התדרדר. בסוף החלטנו לוותר על המכירה ולקדם את אופציית המעבר של כלי הרכב לניו זילנד. גם אם נמכור בסוף הטיול זה יהיה עם פחות התעסקות ולא נצטרך לקנות רכב וקרוון חדשים. מקווה שבחרנו טוב ושלא ניתקע ביציאה מהנמל איתם.