איזה גורג'ס!
Carnavaron Gorge - הנה אנחנו באים!
כמו שכתבנו בפוסט הקודם, אנחנו רוצות להודות לאישה היקרה באינפו של אמרלד, שהמליצה לנו לנסוע למקום המדהים, המהמם, המעלף שאסור אסור להחמיץ אוור!
נסענו אל תוך השממה, ואם חשבנו שקודם היינו רחוקים מהציבילזציה, טעינו. אחרי שנסענו כמעט שעתיים בכביש שהאטרקציה המרכזית עליו היו מכרות ענק שהשקיפו עלינו באדישות, הגענו לעיירה סופר נידחת בשם רולסטון. אפילו על הגלויות שלהם מראים את העיר כחושך גמור בלילה. אחרי שיוצאים מרולסטון יש שלט קטן שאומר שתחנת הדלק הבאה היא בעוד 180 ק"מ. טוב שנזכרתם להגיד, אה?!
אז נסענו, ואחרי שעה קלה בנופי הסוואנה האוסטרלית הגענו עם פיתולים ודרכים אל אחד הקמפינגים המגניבים שיש. Takarakka - הקמפינג שייקח אותך אל Carnavaron Gorge. שניהם נפלאים.
בקמפינג בירכו אותנו וולאבי, צב מים, אכינדה (קיפודה) כדי שנרגיש בבית, זה באמת היה מדהים מידת הקרבה והנוחות שהם חשו לידנו, הבנות ליטפו וולבי שהתמסר להן בהתפנקות, ובכלל היתה תחושת דו-קיום של חיות הבר והאנשים בקמפינג שלא פגשנו בשום מקום אחר.
הנחנו את הקרוואן ויצאנו לגורג', שזה נקיק באנגלית. מכיוון שכבר היה צהריים מאוחרים עשינו רק סיבוב קטן לאורך הנחל, וסיימנו בטבילה (אבל באמת באמת לא ידענו שאסור להיכנס שם לנחל! זה היה כ"כ מזמין ונראה שכולם בטח עושים את זה...)
חזרנו אל המחנה, לhappy hour, שזה משהו שהאוסטרלים אוהבים מאד לעשות בארבע אחרי הצהריים, אז הצטרפנו. בינתיים הילדות הכירו את החיות ושאר הילדים במחנה, והיה רגוע ונחת.
ביום למחרת, שמנו פעמינו לנקיק, נוה והבנות לקחו את המסלול האתגרי שעולה בתוך הנחל ואני ונטע, טוב, אנחנו עשינו מסלול מאד מאד מאד רגוע ואיטי. אולי קילומטר וחצי... אבל פגשנו צב מים, ופלטיפוס, וקנגרואים ווולבי, ושפיריות, ולטאות והשיא היה עם עורב שחור חצוף שניסה לחטוף לנו את שקית האוכל. חצוף! לא ויתרנו, כמובן.
לנוה ולבנות היתה חוויה אחרת...
כשהמדריך המקומי במחנה הסביר על המסלול זה נראה מאוד מבטיח. מסלול עתיר בפינות יופי ונקיקים קטנים וגדולים עמוקים וצרים. המסלול הוא למעשה הלוך חזור ואפשר להיכנס לאורכו לכל מיני ערוצי משנה מהערוץ המרכזי. בחרנו במסלול של 11.5 ק"מ. לא המסלול של ה 24 ולא המסלול של ה 6. בתחילת הבוקר בחרנו ללכת עד לקצה המסלול וממנו לחזור חזרה ולהיכנס לערוצי המשנה, כך שאם תבוא העייפות (והיא תבוא) כבר נספיק לראות את הכל תישאר רק הדרך חזרה לרכב. הנקודה הראשונה נקראה היתה נקיק ירקרק ועמוק שמזג האויר משתנה בו בחדות מחם ויבש בחוץ לקריר ונעים בפנים. ישבנו ואכלנו ארוחת בוקר והתחזקנו. או.
משם המשכנו לאמפיתאטרון שהוא נקיק שנפתח בפנים לחלל גדול עם קירות גבוהים ואקוסטיקה משגעת. הבנות שרו את הבלדה על ארי ודרצ'י ואני הצטרפתי.
בנקודה השלישית חיכה לנו קיר ירוק מצמחיה מקומית דמויית אזוב.
בדרך חזרה החום עלה והתחלנו להתעייף אך הצלחנו להגיע במצב רוח טוב ובלי תחושה שהיה קשה מדי. הבנות חזרו שמחות על שהצליחו לעמוד בגבורה במסלול הארוך. בצדק.
אחר הצהריים חזרנו למחנה שם היה נחל רחב שאפשר היה לשחות ולהתחרץ בו. שם בערך הבנתי שזה ללא ספק המחנה הטוב ביותר שניתן להיות בו באוסטרליה. נחל טבעי, בריכת פלטיפוסים, וולבים וקנגרו וכל מיני קיפודים מוזרים מסתובבים.
הפלטיפוס הוא החיבור המופלא בין ברווז לבונה או ללוטרה. מטיל ביצים כמו ברווז, בעל מקור וסנפירי ברווז אבל פה נגמר הדמיון. הצאצאים שלה יונקים והוא מכוסה פרווה.
למחרת עוד הספקנו ללכת בערוץ נוסף ועמוק יחד עם נטע ותמר ולהנות מחוויה משפחתית בתוך ערוץ צר וגבוה נוסף.
כך נפרדנו מהגורג' המשגע...
היציאה מהשמורה והנסיעה לרומה ערכה מעל שלוש שעות במהלכן לא היתה קליטה בטלפון לא היתה קליטה ברדיו וכמעט לא ראינו רכבים.
חווית האאוטבק היא באמת יחודית בתחושת גודלו של הטבע מול האדם הבודד. בגדול החלקים בהם נסענו מזכירים את רמת הגולן בהגדלה של פי עשרים. עוד רמת הגולן ועוד רמת הגולן וזה ממשיך ימים שלמים. אקליפטוסים, עשב מצהיב או מוריק בקר בצידי הדרך (רק בלי הקטע של שדות מוקשים וטנקים מול השקיעה).
ברומה הספקנו להקדים את הגשם ולהתמקם ללינת לילה. אתם קולטים שיש להם עיר בשם "roma"?! ובאמת לא מעט מהדרכים מובילות אליה...
למחרת יצאנו מוקדם בבוקר לשמונה שעות נסיעה חזרה לסאנשיין קוסט. חזרנו למחנה היחיד שהיינו בו בעבר במרוצ'ידור.
נחנו, גלשנו בים, הלכנו לסרט בקניון, שבנו אל הצוויליזציה. זה באמת סיכם יפה את החודש הראשון של המסע.
את הימים שלאחר מכן ניצלנו לשפר ושפץ כל מיני דברים קטנים בקראוון וברכב. טיפול עשרת אלפים ברכב והחלפת ידית בקראוון, הצטיידויות למיניהן ומפגש פרידה עם משפחתו של דורון גבריאל שעזר ועוזר לנו בכל שאלה ועניין.
וממשיכות דרומה... צעד צעד...
נסיעות
ככל שהמסע שלנו מתארך אנחנו מצליחים לערוך נסיעות יותר ארוכות. הילדים יותר רגועים ופחות משועממים, הריבים הקטנים נפתרים ע"י משחק, שירים שאנחנו שרים יחד, או שומעים מאחד הנגנים ברכב. קריאה של חלק מהנוסעות בטבלט או בקורא האלקרטרוני ועצירות התרעננות כל שעה וחצי שעתיים לפריקת אנרגיה. את התארחות הנסיעה כדאי לקחת בחשבון. נסיעות ש google maps או ה waze אמרו שיקחו 5 -6 שעות לקחו בפועל 8 שעות. כשעוצרים כדאי שיהיה מקום גם לאכול וגם לשחק ואולי העצה הטובה ביותר היא, אל תערכו ארוחת ערב חג אחרי יום של 8 שעות נסיעה. הילדות רעבות, נטע מתנהג כאילו הוא על מנת יתר של קוקאין, דופמין סוכרוז, סוכרטוז, לקטוז, פרוקטוז, גלוטן ולגו נינג'ה.
אי אפשר גם לבשל אחרי יום כזה, גם מסכת וגם שהכל יעבור בשלום. הכי טוב לעצור חצי שעה, רבע שעה לפני שמגיעים, לאכול משהו, להגיע לפארק לפרוק את הקראוון ולשלוח את הנוער לצוד בעזרת וילון שתלשו מהקראוון. ערב חג עם מסכת אפשר בבוקר או יום אחרי שממוקמים.
חגים בגולה - לזכות תמר יאמר שהיא הכינה מסכתות לחגי תשרי, אבל כאמור כל החוויה פה לא קשורה למה שאנחנו רגילים מהבית. אין תכונה של חג מתקרב. אין עם מי לחגוג. הכל מסביב מתנהל כרגיל. צריך לעשות אם כן מאמץ מיוחד לפנות לא רק את ערב החג עצמו אלא גם את ההכנות. מסתבר שכשאנחנו בישראל יש המון דברים קטנים שמזכירים לנו שחג מתקרב. העונה, הרדיו, הפרסומות, המוספים,טלפונים בהולים מהמשפחה, "רגע, אז מה להכין!?" ו "מתי תגיעו? מה להכין!? אני אצל הקצב, יש צלעות ג'מוס ובשר טחון תיש עם ברבר, הבנות אוהבות את זה?" אז את זה אין ואין קהילה שמתאספת שנערכת שמתקשרת שמתעצבנת ומתאכזבת ומתרגשת ושמחה.
לשמחת תורה הוזמנו לערות בבריסביין יחד עם הקהילה הרפורמית הקטנה שיש שם. הגענו לבית כנסת במקום יפה, מעט אנשים, אולי 25 אנשים כולל ילדים. הקריאה נערכה בעברית ותורגמה לאנגלית, רקדנו עם ספרי התורה העטופים, גמרנו לקרוא את התורה והתחלנו אותה מחדש, ברכנו וברכנו שוב. גברים, נשים, ילדים, מקומיים אורחים. כל מי שיהיה, טוב שהיה. מצד אחד הקושי והמאמץ לקיים טקס לקהילה קטנה, ומצד שני בלי המעגל זה כמעט אבוד זה רחוק מלהיות משמעותי ומיוחד. אז חבשתי כיפה וטלית ורקדתי את ההקפות וקראתי ושרתי והייתי שותף לטקס רפורמי בבית כנסת קטן בבריסביין והיה לנו חג.
זהו להפעם.
כמו שכתבנו בפוסט הקודם, אנחנו רוצות להודות לאישה היקרה באינפו של אמרלד, שהמליצה לנו לנסוע למקום המדהים, המהמם, המעלף שאסור אסור להחמיץ אוור!
נסענו אל תוך השממה, ואם חשבנו שקודם היינו רחוקים מהציבילזציה, טעינו. אחרי שנסענו כמעט שעתיים בכביש שהאטרקציה המרכזית עליו היו מכרות ענק שהשקיפו עלינו באדישות, הגענו לעיירה סופר נידחת בשם רולסטון. אפילו על הגלויות שלהם מראים את העיר כחושך גמור בלילה. אחרי שיוצאים מרולסטון יש שלט קטן שאומר שתחנת הדלק הבאה היא בעוד 180 ק"מ. טוב שנזכרתם להגיד, אה?!
אז נסענו, ואחרי שעה קלה בנופי הסוואנה האוסטרלית הגענו עם פיתולים ודרכים אל אחד הקמפינגים המגניבים שיש. Takarakka - הקמפינג שייקח אותך אל Carnavaron Gorge. שניהם נפלאים.
בקמפינג בירכו אותנו וולאבי, צב מים, אכינדה (קיפודה) כדי שנרגיש בבית, זה באמת היה מדהים מידת הקרבה והנוחות שהם חשו לידנו, הבנות ליטפו וולבי שהתמסר להן בהתפנקות, ובכלל היתה תחושת דו-קיום של חיות הבר והאנשים בקמפינג שלא פגשנו בשום מקום אחר.
 |
| זוהי אכידנה - קיפודה עם כיס |
 |
| הנה נטע בתור אכידנה הכי הכי חמודה |
הנחנו את הקרוואן ויצאנו לגורג', שזה נקיק באנגלית. מכיוון שכבר היה צהריים מאוחרים עשינו רק סיבוב קטן לאורך הנחל, וסיימנו בטבילה (אבל באמת באמת לא ידענו שאסור להיכנס שם לנחל! זה היה כ"כ מזמין ונראה שכולם בטח עושים את זה...)
חזרנו אל המחנה, לhappy hour, שזה משהו שהאוסטרלים אוהבים מאד לעשות בארבע אחרי הצהריים, אז הצטרפנו. בינתיים הילדות הכירו את החיות ושאר הילדים במחנה, והיה רגוע ונחת.
ביום למחרת, שמנו פעמינו לנקיק, נוה והבנות לקחו את המסלול האתגרי שעולה בתוך הנחל ואני ונטע, טוב, אנחנו עשינו מסלול מאד מאד מאד רגוע ואיטי. אולי קילומטר וחצי... אבל פגשנו צב מים, ופלטיפוס, וקנגרואים ווולבי, ושפיריות, ולטאות והשיא היה עם עורב שחור חצוף שניסה לחטוף לנו את שקית האוכל. חצוף! לא ויתרנו, כמובן.
לנוה ולבנות היתה חוויה אחרת...
כשהמדריך המקומי במחנה הסביר על המסלול זה נראה מאוד מבטיח. מסלול עתיר בפינות יופי ונקיקים קטנים וגדולים עמוקים וצרים. המסלול הוא למעשה הלוך חזור ואפשר להיכנס לאורכו לכל מיני ערוצי משנה מהערוץ המרכזי. בחרנו במסלול של 11.5 ק"מ. לא המסלול של ה 24 ולא המסלול של ה 6. בתחילת הבוקר בחרנו ללכת עד לקצה המסלול וממנו לחזור חזרה ולהיכנס לערוצי המשנה, כך שאם תבוא העייפות (והיא תבוא) כבר נספיק לראות את הכל תישאר רק הדרך חזרה לרכב. הנקודה הראשונה נקראה היתה נקיק ירקרק ועמוק שמזג האויר משתנה בו בחדות מחם ויבש בחוץ לקריר ונעים בפנים. ישבנו ואכלנו ארוחת בוקר והתחזקנו. או.
משם המשכנו לאמפיתאטרון שהוא נקיק שנפתח בפנים לחלל גדול עם קירות גבוהים ואקוסטיקה משגעת. הבנות שרו את הבלדה על ארי ודרצ'י ואני הצטרפתי.
בנקודה השלישית חיכה לנו קיר ירוק מצמחיה מקומית דמויית אזוב.
אחר הצהריים חזרנו למחנה שם היה נחל רחב שאפשר היה לשחות ולהתחרץ בו. שם בערך הבנתי שזה ללא ספק המחנה הטוב ביותר שניתן להיות בו באוסטרליה. נחל טבעי, בריכת פלטיפוסים, וולבים וקנגרו וכל מיני קיפודים מוזרים מסתובבים.
הפלטיפוס הוא החיבור המופלא בין ברווז לבונה או ללוטרה. מטיל ביצים כמו ברווז, בעל מקור וסנפירי ברווז אבל פה נגמר הדמיון. הצאצאים שלה יונקים והוא מכוסה פרווה.
למחרת עוד הספקנו ללכת בערוץ נוסף ועמוק יחד עם נטע ותמר ולהנות מחוויה משפחתית בתוך ערוץ צר וגבוה נוסף.
כך נפרדנו מהגורג' המשגע...
היציאה מהשמורה והנסיעה לרומה ערכה מעל שלוש שעות במהלכן לא היתה קליטה בטלפון לא היתה קליטה ברדיו וכמעט לא ראינו רכבים.
חווית האאוטבק היא באמת יחודית בתחושת גודלו של הטבע מול האדם הבודד. בגדול החלקים בהם נסענו מזכירים את רמת הגולן בהגדלה של פי עשרים. עוד רמת הגולן ועוד רמת הגולן וזה ממשיך ימים שלמים. אקליפטוסים, עשב מצהיב או מוריק בקר בצידי הדרך (רק בלי הקטע של שדות מוקשים וטנקים מול השקיעה).
ברומה הספקנו להקדים את הגשם ולהתמקם ללינת לילה. אתם קולטים שיש להם עיר בשם "roma"?! ובאמת לא מעט מהדרכים מובילות אליה...
למחרת יצאנו מוקדם בבוקר לשמונה שעות נסיעה חזרה לסאנשיין קוסט. חזרנו למחנה היחיד שהיינו בו בעבר במרוצ'ידור.
נחנו, גלשנו בים, הלכנו לסרט בקניון, שבנו אל הצוויליזציה. זה באמת סיכם יפה את החודש הראשון של המסע.
 |
| נוה והסאפ שלנו! |
 |
| נטע מתפלש |
 |
| ניצן ורותם תופסות גלים גם בלי גלשן |
את הימים שלאחר מכן ניצלנו לשפר ושפץ כל מיני דברים קטנים בקראוון וברכב. טיפול עשרת אלפים ברכב והחלפת ידית בקראוון, הצטיידויות למיניהן ומפגש פרידה עם משפחתו של דורון גבריאל שעזר ועוזר לנו בכל שאלה ועניין.
וממשיכות דרומה... צעד צעד...
נסיעות
ככל שהמסע שלנו מתארך אנחנו מצליחים לערוך נסיעות יותר ארוכות. הילדים יותר רגועים ופחות משועממים, הריבים הקטנים נפתרים ע"י משחק, שירים שאנחנו שרים יחד, או שומעים מאחד הנגנים ברכב. קריאה של חלק מהנוסעות בטבלט או בקורא האלקרטרוני ועצירות התרעננות כל שעה וחצי שעתיים לפריקת אנרגיה. את התארחות הנסיעה כדאי לקחת בחשבון. נסיעות ש google maps או ה waze אמרו שיקחו 5 -6 שעות לקחו בפועל 8 שעות. כשעוצרים כדאי שיהיה מקום גם לאכול וגם לשחק ואולי העצה הטובה ביותר היא, אל תערכו ארוחת ערב חג אחרי יום של 8 שעות נסיעה. הילדות רעבות, נטע מתנהג כאילו הוא על מנת יתר של קוקאין, דופמין סוכרוז, סוכרטוז, לקטוז, פרוקטוז, גלוטן ולגו נינג'ה.
אי אפשר גם לבשל אחרי יום כזה, גם מסכת וגם שהכל יעבור בשלום. הכי טוב לעצור חצי שעה, רבע שעה לפני שמגיעים, לאכול משהו, להגיע לפארק לפרוק את הקראוון ולשלוח את הנוער לצוד בעזרת וילון שתלשו מהקראוון. ערב חג עם מסכת אפשר בבוקר או יום אחרי שממוקמים.
חגים בגולה - לזכות תמר יאמר שהיא הכינה מסכתות לחגי תשרי, אבל כאמור כל החוויה פה לא קשורה למה שאנחנו רגילים מהבית. אין תכונה של חג מתקרב. אין עם מי לחגוג. הכל מסביב מתנהל כרגיל. צריך לעשות אם כן מאמץ מיוחד לפנות לא רק את ערב החג עצמו אלא גם את ההכנות. מסתבר שכשאנחנו בישראל יש המון דברים קטנים שמזכירים לנו שחג מתקרב. העונה, הרדיו, הפרסומות, המוספים,טלפונים בהולים מהמשפחה, "רגע, אז מה להכין!?" ו "מתי תגיעו? מה להכין!? אני אצל הקצב, יש צלעות ג'מוס ובשר טחון תיש עם ברבר, הבנות אוהבות את זה?" אז את זה אין ואין קהילה שמתאספת שנערכת שמתקשרת שמתעצבנת ומתאכזבת ומתרגשת ושמחה.
לשמחת תורה הוזמנו לערות בבריסביין יחד עם הקהילה הרפורמית הקטנה שיש שם. הגענו לבית כנסת במקום יפה, מעט אנשים, אולי 25 אנשים כולל ילדים. הקריאה נערכה בעברית ותורגמה לאנגלית, רקדנו עם ספרי התורה העטופים, גמרנו לקרוא את התורה והתחלנו אותה מחדש, ברכנו וברכנו שוב. גברים, נשים, ילדים, מקומיים אורחים. כל מי שיהיה, טוב שהיה. מצד אחד הקושי והמאמץ לקיים טקס לקהילה קטנה, ומצד שני בלי המעגל זה כמעט אבוד זה רחוק מלהיות משמעותי ומיוחד. אז חבשתי כיפה וטלית ורקדתי את ההקפות וקראתי ושרתי והייתי שותף לטקס רפורמי בבית כנסת קטן בבריסביין והיה לנו חג.
זהו להפעם.
אני סופר כאן 24 שעות נסיעה מאז הפוסט הקודם
השבמחק