אל תוך היבשת

איזה אל תוך היבשת? כולה גירדנו קצת אבן חול.

אין טעם להשוות בין גודלה של ישראל לאוסטרליה. פה אתה נוסע חמש שעות וחצי והגעת מקצה הארץ לקצה ופה זזת טיפונת על המפה הגדולה.

אני חושב שהפוסט האחרון נכתב מארלי ביץ'. עיירת חוף מקסימה, מזג אוויר טרופי -קייצי. משם הצפנו לנקודה הצפונית ביותר במפה במסענו, hideaway bay. הכביש למקום נגמר בשלב מסוים ועברנו לנסוע על דרך עפר. 

בתוכנית הדרך שלנו, לפני שיצאנו למסע שלנו, תיכננו להגיע עד לקיינס. 

במציאות גילינו שהדרך ארוכה וקשה לעשות אותה עם ארבע ילדים ברכב. אז איכשהו בhideaway  הכל היה סגור, וכל הבתים עמדו למכירה והיתה תחושה של וואלק הגעתם? פייר אין פה כלום עכשיו. אפילו פינות הצלייה המפורסמות היו על אש ועצים ולא על גז כמו שהתרגלנו. 

שאר המטיילים בחוף היו דייגים שבאו עם סירות וכך התברר לנו שגם אין חוף רחצה כי, "פה יש תנינים במים לא נכנסים לים. תנינים של מי ים! יש אותם רק באוסטרליה! חמישה מטרים." אז נכנסנו פחות ולמחרת התארגנו מוקדם והצלחנו לצאת לפני 8 בבוקר אחרי קיפול הקראוון שזה זמן מאוד מוצלח. 

הדרך לאורך החוף חזרה דרומה נמשכה קצת יותר משזכרתי והנה נסיעה של חמש וחצי שעות בהלוך התחלפו לשמונה שעות בחזור. שתי עצירות, חילוץ עצמות בעיר Mackay והמשך הנסיעה עד החוף של   Yeppoonשהיא הגרסא הפחות מפותחת ומפורסמת של ארלי ביץ'. עיר חוף קטנה בקצה הדרומי של שונית המחסום. הקסם בעיר הוא גבעות תלולות שמגיעות ממש עד החוף ועליהן בנויות שכונות בזויות מאתגרות. 

נוה וניצן מפריחים עפיפון בחוף יפון

הגענו לפני מירוץ Yappoon ככה שלמחרת נטע ואני קמנו לעודד ולרוץ עם הרצים שהשכימו בחמש וחצי בבוקר, או בשבע. תלוי לאיזה מירוץ הולכים. מרשים לראות את תרבות הפנאי והספורט האוסטרלים הממוצעים. משפחות שלמות רצות יחד או במקצים שונים. מהעיר והסביבה הקרובה וגם תיירי ריצה שבאים במיוחד לעיר.

תחזית מזג האוויר בישרה על סערה של כמה ימים שמקרבת לחופים, החלטנו לנסוע מערבה אל תוך הארץ. תמר אמרה שיכול להיות נחמד ושיש שמורות גם במרכז ושבחוף הכל יהיה גשום. נסענו מערבה.

עזיבה של עיר ונסיעה לתוך ה outback האוסטרלי מזכירה התרחקות בציפה מקיר של ריף האלמוגים אל תוך תהום הים הפתוח. צפים אבל קצת מפחיד. 

נסענו לעיר Blackwater עיר שכל מהותה היא מסילת הרכבת שמובילה פחם מהמכרות באזור אל  נמלי אוסטרליה. כל ההתישבות, כל מקורות התעסוקה, כל הווית העיר על 8,000 תושביה קשורה לתעשיית הפחם. את הפחם ראינו בעיקר על קרונות הרכבות שעוברות ממזרח למערב ולהיפך עם מעל 100 קרונות (!!!) וארבעה קטרים (!!!) עם בסביבות 9000 טון פחם על כל רכבת (!!). בדרך ל Blackwater ראינו גם את רכבות הכביש שהוזהרנו מפניהן. משאיות ענק עם 5 נגררים מאחוריהן כשזה עובר מול רכב שגורר קראוון כל האוטו רועד והמראה מתקפלת פנימה.

האוטו של השכן בקמפינג, מרגיע?

קצת מהרכבות בדרך

 חוץ מחוויית הכורים האותנטית, לקחנו את עצמנו לשמורת הטבע הקרובה לעיר - Blackdown Tablelands, זו רמה הררית עשויה מחול דחוס. ביום הראשון רק טיילנו ביער גשם מהמם, עם ראשיתו של זרזיף עדין. היה קסום וכיף מאד לחזור לירוק של יער ולריח של גשם ואקליפטוסים (הבנות שמחו שיש להן תרופה טבעית נגד הצטננות ביער)

אבל, הגשם רק הלך והתגבר (כמו שהחזאים אמרו) ואנחנו רצנו לקראוון, להקים אותו בחושך ותחת גשם שוטף, תעודת כבוד לניצן ורותם במיוחד!
יום אחר-כך, מפאת הממטרים, המשכנו עוד קצת מערבה ליום כיף באמרלד, כן, נסענו לעיר הברקת!

שם אכלנו, שתינו קפה, נרטבנו בגשם ונסענו עוד קצת לעיירות כורי אבני החן. איזה מקומות הזויים!

רואים את נטע? ליד הגלגל השמאלי?

אכן חוויה, אבל באמרלד נתנו לנו את ההמלצה החשובה של השבוע - לאן להמשיך הלאה...

בבוקר שלמחרת, הגשם נרגע סוף סוף ואנחנו יצאנו לטיול בשמורה, זאת מלפני יומיים. הג'יפ הוכיח את עצמו מעל ומעבר ונתן לנו חוויה מעולה בתוך היערות על ההרים המטורפים האלו. הנופים היו מדהימים ממש, עם מצוקי אבן חול יפיפיים, טיילנו בנחל ואחרי הגשם כל הגבים התמלאו והנחל זרם, אז כולם נכנסו למים (חוץ מתמר).

המשכנו בטיול בדרך 4*4, שהתחילה כאילו תמימה וסתם קצת קופצנית ובאמצע הדרך חשפה כמה מעברים ועליות וירידות שאיתגרו בעיקר את הלב של תמר, אבל האוטו ונוה נהנו נורא.
היה ממש כיף בשמורה הזו ונשארנו עם טעם של עוד לקצת יער וירוק, אז בבוקר למחרת ארזנו את עצמנו שוב, ויצאנו ל Carnavaron Gorge, עליו ועוד נספר בפוסט הבא...