בכפכפים על גשר הירקון - איך היתה נראית הפנסיה שלנו אם היא היתה קיימת?

- אני רוצה נקניקיות.
- יש לך בצלחת.
- אני רוצה סלט, ובטטות ומים.
- יש לך, קודם תגמרי את הצלחת הראשונה ואז תבקשי תוספת, את כל הזמן עסוקה במה האחיות שלך מקבלות ולא במה שאת צריכה!
ואתה? במה אתה עסוק כשאתה מסתכל בציודם וזיוודם של אחרים? בסדר של הדברים? בארגון? עולם הנוחות של שוכני הקראוונים מגוון ומפותל. כל עוד יש מקום על הרכב אפשר להעמיס סירה, ואם לא סירה קיאקים - זוגות זוגות ברא אותם, ואם לא קיאקים סאפ או גלשן. לכל אתר קראוונים יש את היעוד שלו, מה באנו לעשות כאן? שייט ודייג - סירות ואופנועי ים. חוף - גלשנים וסירות מירוץ. איזור הררי - אופנועי שטח. לוקחים ומעמיסים הכל והכל מדוגם ומסודר ומופרד לפי נושאים.
שוכני הפארקים מתחלקים לשוכני סופ"ש - משפחות ושוכני אמצע השבוע - גמלאים. מה שהעלה את השאלה איך הייתה נראית תקופת הפנסיה שלך אם היית חוסך לעצמך לפנסיה נורמלית? בעוד עמוק בתוך ראשי, אני שומע בווליום נמוך את שאול אמסטרדמסקי מספר למה דופקים אותנו בפנסיות ולמה חשוב לעשות ככה וגם כזה וזה משהו עם אקטוארית ומשהו עם קרנות הפנסיה וזה שמות את הכסף שלנו וזה בקרנות וזה. אז בזמן הזה אני רואה את הגמלאי האוסטרלי, עם צוואר בצבע וורידים, שיער מאפיר ונסיון חיים. הוא דייג, שייט, רוכב. הוא מכונאי מוטס. הוא אופה וטבח. הוא מפעיל עגורנים ומכוון ספינות. הוא עושה רוורס עם עגלה ותולה ערסלים. הוא מסגר. הוא נגר. הוא עבד בתור מתנדב בבית השיטה והוא חיפש נפט בסיני בשנות השמונים. הוא היה חקלאי וגידל תותים ושריפסים ובקר. היתה להם מסעדה והם מכרו לשותף ויצאו לטייל וחזרו. הוא כבר איבד שלושה בנים והוא עובד כאיש ביון. הוא בכלל עוזר לאשתו שבדיוק ירדה עם הסירה לשוט ולדוג ולצלול ולגלוש והיא תחזור עם דגים, ושרימפסים ותמנונים וכל מיני דברים וצדפות. והם יושבים בערב לראות את אחד מארבעת הסוגים של הרוגבי האוסטרלי, וכשמתקרר הם לובשים חלוק שמיכת פליז! שזה לא המעיל פליז שקיבלתי במילואים מגדוד 7012 ואפילו לא מהחומר האיכותי של מעיל הפליז של חברות הטיולים שאנחנו כל כך כל כך אוהבים. לא זה חלוק שמיכת פליז מהכירבוליות האלה שכשקר אז רואים איתן את משחקי הכס במחשב כי גם מעבר לחומה ממש קר וזה משפיע עלינו, אז כזה פליז. צמרירי ונעים אבל לא במידה שיעשה חשמל סטטי. אז כשמתקרר בערב ויוצאים להדליק סיגריה ולשתות בירה יש גם חלוק פליז מפנק. לא כמו המשפחה הישראלית הזאת עם הארבעה ילדים שלא קנו שמיכות וקפאו בלילה ולא היה להם כח לקום ולבדוק אם המזגן בקראוון עובד גם על חום ובבוקר מצאו אותם מבואסים ורוטנים. לא משנה. הוא נדיב הוא כל כך נדיב. יש לו כבל מאריך שהוא יכול להשאיל ומתאם לצינור שהוא לא צריך ותותים שהם גידלו ואין סיכוי שהם יצליחו לגמור לבד ויש לו עיצה להצי ודירה להשכיר וקפה לקפי ולא חסר לו כלום כי הוא מאורגן ומסודר ואין לו ארבעה ילדים קטנים על הראש שמשגעים לו את השכל והוא כבר שנים בעניין והיה לו זמן להתארגן והוא לא יצא בחאפ לאפ תוך שבוע. והוא והיא בסבבה שלהם, ברגוע, בשקט, בלא בכוח.

אני יודע שזה ממש טיפשי לקנא באחרים במקום להיות עסוק באושר הגדול שאנחנו נמצאים בו כשהחופים ריקים והמים קרירים בטמפרטורה שהילדים סבבה איתה ואני שנייה אני אחכה עוד כמה דקות שיתחמם, ואיפה נוה של פעם שהיה לויתן ועשה קורס מדריכי ראפטינג בירדן בפברואר כשיש שלג על פסגות הרי הגליל בלי חליפת צלילה, היחיד! ואיך הזקנה מזנבת בנו ואנחנו כבר לא חסונים ומחוסנים כמו פעם ואיך הייתי רוצה שככה בדיוק תראה תקופת הגימלאות שלי. ודי עם הקנאה וזה גם חטא. כי לא תחמוד את אשת רעך ולא את הצאן והמקנה והקראוון והקיאקים שבאים בזוגות זוגות. זה טיפשי לקנא ומגעיל ומיצר האדם ומגיל צעיר ואין לזה סוף ודי אמרתי מספיק.